סרטי אימה

סרטי אימה הם בין הסרטים האהובים עליי. בטח עכשיו אתם תוהים למה ומדוע? ובכן יש לכך תשובה פשוטה מאוד, אני אוהב סרטים שמשאירים אותי מרותק למסך בכל רגע ושנייה, ואת זה בדיוק עושים סרטי אימה. בסרטים הללו אין רגעים מתים, אין חלקים משעממים וגם אם עייפים, לא ניתן להירדם כשצופים בהם.

סרטי אימה: הכל התחיל מ"פרנקנשטיין"

התחלתי לראות סרטי אימה לפני שנים רבות. במקרה שודר באחד מערוצי הטלוויזיה הסרט "פרנקנשטיין", שנחשב עד היום לאחד מסרטי האימה הגדולים בהיסטוריה ואני ממש נשאבתי. בסרט מככב בוריס קרלוף כמפלצת בלתי נשכחת ואין בו רגע דל.
מאז אותו סרט אפשר לומר שהתמכרתי לסרטים בז'אנר סרטי אימה. אבל הסרט ששם עבורי את החותם הסופי והבהיר לי עד כמה אני אוהב סרטי אימה היה סרטו של אלפרד היצ'קוק, "פסיכו". בעיניי זה סרט שמומלץ גם לחובבי קולנוע שלא אוהבים סרטי אימה. אלפרד היצ'קוק נחשב כאחד מבמאי הקולנוע הגאוניים וסרט זה הוא בהחלט אחת מיצירות המופת שלו.

סיוט ברחוב אלם: אחד מסרטי האימה המוכרים ביותר

כעבור שנים התמכרתי לסדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם". נכון שלא מדובר בסרטים גאוניים, או ביצירות מופת קולנועיות, אבל מי שאוהב סרטי אימה לא יכול להתעלם מהסרטים האלה. מדובר על סרטים מזעזעים בכיכובה של הדמות המפלצתית המוכרת לכולם, פרדי קרוגר. סרטי אימה מסוג זה הם סרטים מזעזעים, שכוללים רציחות רבות והרבה דם. אבל כמו שכבר הזכרתי, אלה סרטים שמשאירים את הצופה דרוך ומתוח לאורך כל הסרט.
בשנים האחרונות יצא לי לראות את סדרת סרטי "המסור". למי שלא מכיר, אלה סרטי אימה פסיכולוגיים, בהם בדרך כלל שני אנשים נקלעים לסיטואציה בה הם קשורים ועל מנת להשתחרר הם צריכים לעולל לעצמם כל מיני דברים לא פשוטים בכלל, כמו לנסר את עצמם.
סרטי אימה כאלו הם בין הסרטים המזעזעים ביותר, אך מי שלא מתמקד רק בסצנות הקשות של הסרט, יכול להבין מהם הרבה דברים. למשל, כיצד אדם יכול לשרוד בסיטואציות בלתי אפשריות ויכול לפגוע בעצמו, כביכול על מנת להינצל.
סרטי אימה מלווים אנשים רבים לכל החיים ולמרות זאת, הם לא מושפעים מהם. הסרטים הללו גורמים לסיפוק לאנשים מסוימים וחלק מהם אף תופס את סרטי האימה כסרטי קומדיה לכל דבר.