ישנם בינינו אנשים שנתפסים כמצליחים, ואולי אף יותר מזה – כמוצלחים. הם אטרקטיביים, מוכשרים ומעוררי התפעלות. מנקרי עיניים. אולם, במידה ונזכה להתבונן לעומק, במפגש אינטימי וממושך יותר, נגלה צד נוסף. צד זה לא יתגלה בקלות, ונדיר שנזכה לשמוע מפי אותם אנשים כי אכן מתקיים צד זה באישיותם, שכן בחווייתם צד זה הרה אסון, ובכוחו לכלות ולהשמיד את הכל. אנשים אלו, הלכה למעשה, משקיעים אנרגיה רבה בניסיון לכסות, לטייח ולהכחיש, וזאת בלבד שלא תיחשף השמש הכבויה והמשקרת.
אותו צד אפל וכבוי טומן בחובו מכלול תחושות עוצמתיות של עצב, ריק, חלל, חוסר משמעות. ניתן אפוא למקם את כל אלו תחת מטריה אחת בשם דיכאון סמוי, לא רק משום שתופעות אלו אינן גלויות בפני רבים, אלא משום שהאדם הסובל מהן אינו נמצא עמן במגע. קיומם של שני הצדדים – לעיתים אחד על חשבון השני ולעיתים אחד כמגן מפני השני – מהווה במידה כזו או אחרת עדות לאובדן דרך, או אולי נכון יותר ניכור ואובדן עצמי, שמאפיינים פעמים רבות את ההפרעה הנרקיסיסטית.
מקור השם "נרקיסיזם" לקוח מתוך האגדה על נרקיסוס – נסיך יפה תואר שמאוהב בבבואתו כפי שמשתקפת ממי האגם, עד כדי כך שאינו מסוגל לחוות שום אהבה זולת עצמו, אך מנגד אינו באמת רואה את עצמו כפי שהוא אלא שבוי בתוך קונספציה חיצונית. כל רצונו, כפי שמעידה האגדה, היה להתאחד עם השתקפותו היפה. וכך היה שדבר זה גרם לו בעצם לוותר על עצמו האמיתי, להיוותר לבד באגם ולבסוף להפוך לפרח סטטי ומקובע. נדמה שאגדה זו מאירה אור ומבליטה הימצאותם של שני צדדי האישיות שהוצגו מקודם. לצד פן גרנדיוזי – מרשים ומעורר התפעלות – שבא לידי ביטוי באופן שבו נרקיסוס מתפעם ממראהו החיצוני, מתקיים צד כבוי, רווי דיכאון וחוסר משמעות, בו אינו מסוגל ליצור קשר בינאישי משמעותי וגורלו נגזר לחיי בדידות ולמעשה לוויתור על העצמי האמיתי והשתעבדות לפסאדה.